אבן הפינה של הרפואה המזרחית היא המונח אנרגיית החיים – הצ'י. אנרגיית הצ'י הינה הבסיס לבריאות. ההירוגליף שהמציאו הקדומים לציון הצ'י מורכב מאלמנטים הממחישים את כוחו של ה"אד שמרים את מכסה הסיר שבו מתבשל אורז".

נקודת המוצא של רפואת המזרח היא שהגוף מתפקד בזכות אנרגיית הצ'י הפנימית שלו. למדענים מערביים מסוימים יש צורך להוכיח את קיומה, ולאחרים קיומה מובן מאליו. כך למשל מייסד הרפואה המזרחית באירופה, ג'ורג' סולייה דה מורן, טוען: "ברור מאליו שבתוכנו יש משהו כל יכול שלו אנו קוראים בטעות "כוח החיים". משהו שנופח בנו רוח חיים ומעצב אותנו אפילו בפרטים הקטנים. כשהוא נחלש, אנחנו נחלשים ומאבדים כל התנגדות למחלה, וכל פעילות שהיא. כשהוא נכבה בחלק כלשהו בגוף, אותו חלק מת והיסודות הכימיים שמהם מורכבים התאים, מתפרקים. אם כוח זה עוזב את הגוף לתמיד – אנו מתים".

הביולוג האמריקאי ר. מאן בספרו "סינפסות בפיזיולוגיה", מביא עובדה משכנעת לקיום אנרגיית החיים: "העובדה שפרוטופלזמה היא לא רק תמיסה של חלבונים, ביקרבונטים, שומנים, מלחים ותססים שאפשר לייצר במעבדה, מוכחת בתופעת חילוף החומרים הכללי שמממשת הפרוטופלזמה. אם להתערב בחילוף חומרים זה, הפרוטופלזמה תמות. אך עם זאת, הרכבה הכימי יישאר זהה. בעודה חסרת חיים, תמיסת החומרים הכימיים הזו כבר אינה פרוטופלזמה. אפשר להיות בטוחים שאותם היסודות מרכיבים תרכובת שבירה, שדורשת אספקת אנרגיה קבועה על מנת להתקיים".

המדען הנמן בעבודתו "האורגניזם", הדגיש את כוח החיים הייחודי של אנרגיית הצ'י: "במצב בריא, כוח החיים שבאופן דינמי מחייה את החלק החומרי של הגוף, אינו מוגבל בהשפעתו".

הודות להשקפה זו, לאורך אלפי שנים מדענים סינים גילו שתי עובדות בלתי מעורערות: 1). כל איבר קשור באופן ישיר אל קבוצת נקודות רגישות על פניי העור של האדם, שכואבות בעת שיבוש בפעילות האיבר; 2). גירוי נקודות אלו מספק השפעה על האיבר המתאים".

כמו כן, שמו לב שהנקודות הללו מונחות על קווים מסוימים. המדענים הסינים גילו שאותם קווים, מהווים תעלות (מרידיאנים) שמחוברות למעגל רציף, בו כל הזמן זורמת בכיוון אחיד אנרגיית הצ'י. לתגלית זו יש חשיבות רבה.

אנרגיית הצ'י מורכבת משיתוף פעולה של שתי אנרגיות מנוגדות: יאן ויין. יאן – היא אנרגיית השמיים, הרוח, ההתחלה הגברית, התעוררות, מודעות, שכל וחום. יין – היא אנרגיית האדמה, בשר ודם, ההתחלה הנשית, הבלימה, תת המודע, אינטואיציה וקור. האיברים העסוקים בהזרמה וניקויי הדם מהווים את איברי היין – הלב, הריאות, הטחול, הכבד והכליות. האיברים השואבים את האנרגיה מבחוץ וממירים אותה לאנרגיה אנושית, הם איברי היאן – הקיבה, המעי הדק והגס, שלפוחית השתן, וכיס המרה.

ישנם 14 מרידיאנים (12 זוגות, ו- 2 מרכזיים). ב- 7 מהמרידיאנים זורמת אנרגיית היאן, וב- 7 האחרים זורמת אנרגיית היין. מרידיאני היאן ממוקמים על הגב ועל החלק החיצוני של הגפיים. מרידיאני היין ממוקמים על הבטן ועל החלק הפנימי של הגפיים. היתרון במכשור של וייטל ראיס הוא בכך שמספק גירוי גם לנקודות הגב (אנרגיית היאן), וגם לנקודות הבטן (אנרגיית היין), ובכך מסדיר את האיזון של שתי האנרגיות.

אנרגיית הצ'י הזורמת במרידיאנים מספקת איזון אנרגטי בין האיברים. כל שיבוש באיזון זה עלול להביא למחלה. לחצים, התמוטטויות עצבים, אורח חיים לקוי וכו', משבשים את המערכת האנרגטית שלנו, מה שמביא למחלות רבות. למערכת האנרגטית של האדם יש 2 סוגי שיבושים: עודף או מחסור באנרגיה במרידיאנים. גירוי הנקודות הביו אקטיביות מסדיר את איזון האנרגיות, מה שמביא להחלמה של כל הגוף.

קיימים 3 סוגים קלאסיים לגירוי נקודות ביו אקטיביות: דיקור (אקופונקטורה), צריבה (מוקסה-תרפיה) ועיסוי נקודתי (אקופרסורה). שיטות הריפוי בדיקור, צריבה ואקופרסורה היו ידועות בסין עוד בתקופות קדומות ביותר.

מיטת העיסוי של וייטל ראיס מיישמת 2 מהם: אקופרסורה ומוקסה-תרפיה. הודות לכך שהמרידיאנים בגב ובבטן עוברים בקווים כמעט מקבילים, מפתחי המכשיר הצליחו להפוך את הגירוי של נקודות אלה לאוטומטי. המרחק בין גלגלות העיסוי מחושב בדיוק על מנת שהן יעברו על אזור המרידיאנים. פיתוח זה של גלגלת העיסוי  הינו פטנט קוריאני. גלגלת העיסוי נעה לאורך הגב והבטן כמו רכבת ב – 5 מסילות המרידיאנים, תוך עצירות על נקודות ביו אקטיביות. כתוצאה מכך, במהלך טיפול שנמשך כ- 40 דקות, מושפעות כ- 180 נקודות ביו אקטיביות. הדבר מניב תוצאה נפלאה בהסדרת זרימת אנרגיית הצ'י. 

חשוב לציין כי גירוי נקודות ביו אקטיביות יכול לרפא מחלות וכמובן למנוע אותן. מדעני המזרח שהשקיפו בקפדנות על התפתחות מחלות טענו כי שינוים פתולוגיים באיברים (חוץ ממקרים של טראומה), נובעים משיבושים פונקציונאליים ממושכים של אותם איברים. שינויים קלים במצב הרגשי והנפשי לכיוון השלילי, קודמים לשיבושים אלה. השינויים במצב הרגשי והנפשי הם המבשרים הראשונים לבוא המחלה. רפלקסותרפיה נחשבת יעילה בשלב זה של התפתחות המחלה ומסוגלת לרפא כמעט הכול. אך בשלבים מתקדמים יותר של המחלה, כשכבר מופיעים פגעים פיזיים של אותם איברים, קשה יותר להתגבר על המחלה באמצעות רפלקסותרפיה בלבד. בשלבים מאוחרים יותר של המחלה כבר יהיה כנראה צורך ליטול תרופות או להגיע למצב של התערבות כירורגית. לכן, במאה ה- 5 לפנה"ס, ביאן ציו המפורסם טען כי: "המשגיח על זה שעוד אינו חולה, הינו מומחה גדול. ואילו רופא לא מוכשר מטפל בזה שכבר חולה".